בעקבות סטטוס המצלמה גם מיום זה אין תמונות. :-(
יצאנו בבוקר עם אוטו ארוז הכולל ציוד קמפינג לכיוון Monterey. עשינו עיקוף קטן שלקח אותנו בדרך מעט ארוכה יותר אך יפה לכיוון העיר כשבכוונתנו לבקר באקווריום המפורסם ומשם לסוע על כביש מס' 1 לאורך חוף האוקיינוס הפסיפי עד ללינת הלילה שלנו ב-San Simeon Sate Park (ולכן השאלת ציוד הקמפינג מאריאל וליאת).
הגענו למונטריי ומצאנו חניה מסודרת במרחק קצר יחסית מהאקווריום בבניין יעודי לחניה, בקומה העליונה ביותר שאינה מקורה. הלכנו לכיוון הטיילת והאקווריום אך האקווריום נראה מפוצץ באנשים, נטע הייתה עייפה ואני הייתי מצוברחת בגלל המצלמה. החלטנו לא להיכנס לאקווריום אך הסתובבנו לאורך Cannery Row ונכנסו לאחד מהקניונים שם נתקלנו בחנות של Hello Kitty שהייתה מרשימה במבחר שסיפקה אך גם במחירים. יצאנו בלא לקנות כלום והמשכנו להסתובב.
מכיוון שהבוקר היה קשה לשתינו החלטנו להתפנק במילקשייק באחד מבתי הקפה הממלאים את הרחוב. הפור נפל על Nestle Toll House Cafe - המילקשייק לא היה משהו ונטע התחילה להרגיש קצת לא 100%. החלטנו להמשיך בדרכנו.
יצאנו מהחניה וניווטנו בעזרת השילוט לדרך 17 המייל כשבדרך עצרתי והוצאתי מזומן מכספומט.
בכניסה לדרך 17 המייל שילמנו את הסכום הנדרש למכונית וקיבלנו מפה לדרך ולנקודות עניין בה. התחלנו ליסוע ולאחר כ-10 דקות ראינו התקהלות מכוניות בצד הדרך. ירדנו לחניה וראינו שמדובר במושבה של אריות ים שבעיקר ישנו. תיצפתנו כ-10 דקות אך מזג האוויר התחיל להשתנות והעננות גרמה להרגשת קור. כמוכן, לא הייתה לנו מצלמה לתעד את הרגע אז המשכנו ליסוע.
עשינו את כל דרך 17 המייל עד לנקודת היציאה והמשכנו פשוט ליסוע בכביש הקרוב ביותר לחוף וכך בעצם חקרנו את Carmel והתפעלנו מאורך החיים בעיירה זו. העיירה נראית מאוד שלוה ומטופחת ולבתים גם בכרמל וגם לאורך דרך 17 המייל בהחלט יש נופים יפים מאוד. אני חושבת שגם אני וגם נטע אהבו יותר את החוף הצפוני יותר של קליפורניה בו ביקרנו ביערות הרדווד.
המשכנו ליסוע על כביש אחד כשמטרתנו להגיע לאתר הקמפ שלנו בסן-סימיון בשעות האור כדי לאפשר לעצמנו התארגנות קלה יותר.
הכביש מתפתל ויש עליו עבודות כך שהנסיעה לוקחת זמן רב ונטע נרדמת. אני מנסה לעצור בכל נקודת תצפית שאני רואה אבל ללא המצלמה ועם נערה עייפה באוטו זה לא מי יודע מה כיף.
אנו מגיעות לסן סימיון ולפארק המדינה בו מוזמן לנו מקום בו נוכל להקים את אוהלנו ללילה ולאחר התרשמות ראשונית עושות אחורה פנה כדי להצטייד במכולת קרובה בכמה אביזרי בישול ומרכיבים לארוחת ערב.
לאחר קנייה קטנה ומוצלחת (סיר קטן שהיה חסר לנו + סכין חיתוך וכו') אנו יוצאות ומתכוונות לחזור לפארק ולהתחיל בהקמת האוהל וכו'. ביציאה מהחניה אני מצליחה לעלות על אדן מדרכה שאמור להפריד בין חניות (נראה שחשבתי שהיונדאי אקסנט שלנו הפכה לג'יפ) אך תודה לאל נראה שלא נגרם נזק למכונית. ההזדמנות לצחוק עלי מעירה את נטע ומצב הרוח של שתינו משתפר.
למרות שמיקום האוהל שלנו קרוב לשירותים האתר עצמו בעל אדמה קשה יותר מהאדמה בלאסן ואנו מרגישות את החסר באנשים נוספים שעוזרים להתארגן. אנו מקימות את האוהל (תוך עיקום המוטות) ומגלות שהכיסוי העליון של האוהל נעלם! זה אומר שלמעשה בתוך האוהל בכדי שלא יראו אותנו אנו צריכות להישאר בגובה הקרקע בערך. בשלב זה גם גילוי זה אינו טרגדיה וישר נכנס לפולקלור וסיפורי הטיול שלנו. נטע מכינה לנו ארוחת ערב נהדרת של פסטה ברוטב עגבניות עם הרבה שום ואנו נהנות ומדברות מעט בשעה שהחשיכה יורדת.
הקמפ בלילה מעט פחות סימפטי בגלל שיש מעט מאוד תאורה אז אני תמיד מתלווה לנטע לשירותים וגם שומרת עליה כשהיא בפנים. הטלפון הציבורי הקרוב קרוב מאוד לעמדת השומרים בכניסה לפארק ואנו הולכות ומתקשרות הביתה.
לפני השינה אנו מספיקות להתפעל מהמוכנות של האמריקאים בקמפים לידנו שבאו עם עצים למדורה, עמדות ברביקיו, טלוויזיות וקונסולות משחק עם בטריות וציוד לחודש.
בלילה שומעים מהקמפ מה שנשמע כמו הים אבל יכול להיות גם מכוניות העוברות על כביש אחד הנמצא בין הפארק לבין האוקיינוס.
