היום העשירי - פאלו אלטו - 26.6.2009

את היום התחלנו במוטל בהתארגנות זריזה במוטל והעברת כל החפצים לבית של אריאל וליאת למשך היום.

ארוחת בוקר הייתה עם המשפחה המורחבת - נחמד מאוד ומאוד באיזי, ואז התפצלנו כל אחד ליומו.

התוכנית ליום זה היא טיול בסן-פרנסיסקו ע"פ מסלול המופיע בלונלי פלאנט וכולל את הרובע הסיני, רחובות עם גנים יפים ומגדל קויט.

לאחר התארגנות מעט איטית יצאנו לתחנת הרכבת של CalTrain משם נגיע בדרך הטובה היותר למרכז העיר סן פרנסיסקו.

ההגעה לתחנה לוקחת כרבע שעה ומכיוון שמדובר בתחנת רכבת מסודרת בארה"ב הרי שיש מספיק מקומות חניה למכונית שלנו.

עלינו על רכבת ולאחר נסיעה של כשעה בקרון שנראה שהכלאה בין רכבת ישראל ואוטובוס אגד של שנות התשעים (מושבי פלסטיק) הגענו לסן-פרנסיסקו. 


הכוונה הייתה לעשות מסלול מהספר של Lonely Planet שאמור ללכת מצ'יינה טאון ולהגיע אל מגדל קויט ומשם לחזור 'הביתה'.


עלינו על אוטובוס פנימי וירדנו קרוב לכניסה לצ'יינה טאון ברחוב Grant והתחלנו ללכת במסלול תוך צילום, כמובן.

נטע כבר מאומנת ומדגמנת ליד האריה ללא כל פחד

הרחוב עם הארכיטקטורה הייחודית לצ'יינה טאון

דוכני פירות וירקות מציגים את מרכולתם, המיוחדת, על המדרכה - די ייחודי לצ'יינה טאון לפי התרשמותנו.

העושר של המטבח הסיני לא עורר בנו תיאבון

הסתובבנו בצ'יינה טאון בניסיון לעקוב אחר המסלול אך לא כל כך הצלחנו. קנינו עוגיות נחמדות ונכנסנו לחנויות תיירים לראות האם יש איזה מזכרת שנשמח לקנות ואולי להביא כמתנה. החנויות מלאות 'שמונצס' ומה שמצא חן בעינינו היה יקר יחסית כך שוויתרנו. 


המשכנו להסתובב והגענו בטעות למסעדה עליה שמעתי בהכנה לטיול שנקראת  The Stinking Rose ועצרנו לארוחת צהריים. המסעדה מיוחדת בכך שהיא מתמחה במאכלים עם הרבה שום מה שדיבר בדיוק לטעם של נטע וגם לי לא הייתה כל התנגדות אליו. כל אווירת המסעדה 'שומית' מאוד:

מספיק שום בכדי להבריח כל ערפד

שום כמוטיב עיצובי

לאחר ארוחה משביעה המשכנו להסתובב עדיין עם מטרה כללית של להגיע למגדל Coit עליו קיבלנו המלצות.

המשכנו בכיוון הכללי אולם בשלב כלשהו התחלנו להתבלבל והחלטנו לוותר וליהנות ממה שאנו רואות.

כנסיית פרנסיס מאסיסי

גן פרטי בין כמה בניינים

העליות והמורדות המפורסמים של סן-פרנסיסקו

Coit Tower מרחוק

נטע על רקע מראה אופייני לעיר (פינת הרחובות Kearney ו-Green)

בית שמשך את תשומת לב הצלמת בשל הצבעים והדגל בחלון

בית מסוגנן

חנות תקליטים

מבט על צ'יינה טאון מכיוון אחר

סמטה בה קבוצה קיבלה הרצאה על המשוררים הביטניקים

עשינו את דרכנו באוטובוס עמוס מאוד חזרה לתחנת הרכבת, עשינו מעט קניות בסניף Safeway הממוקם מצידו השני של הרחוב מהתחנה ועלינו על הרכבת חזרה לפאלו-אלטו. נטע השקיעה עוד בגדילה שלה וישנה רוב הדרך וגם אני נמנמתי מעט.


חזרנו לעוד ערב משפחתי נהדר עם ליאת, אריאל והילדים.

היום התשיעי - סנטה רוזה וקליסטוגה - 25.6.2009

את היום התחלנו בכיף ב-Santa Rosa Quality Inn & Suites עם ארוחת בוקר שכללה מיץ תפוזים, שתיה חמה, יוגורטי פירות וופל בלגי! נטע התלהבה ולמדה מהר מאוד לתפעל את המכשיר כך שהיא נהתה משתי מנות.

חדר הואכל קטן ואינטימי ושאר האורחים היו נחמדים. נרשמו התלהבות כללית ותורים ליד שני מכשירי הוופל אך מלבד זאת הכל התנהל על מי מנוחות.

חזרנו לחדר, התארגנו ויצאנו כשפנינו ל-'מוזיאון סנופי'. לאחר התברברות קלה בדרך הגענו למוזיאון.החניה בחינם והכניסה אינה יקרה. ממש ליד הכניס הראשית פסל סנופי חמוד, ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי את דוגמנית הבית

בכניסה מחתימים את ידי המבקרים בכדי שיוכלו להיכנס ולצאת באותו יוםכרצונם 


(צולם בערב לאחר מס' שטיפות ידיים)

בעוד שחיצונית המבנה אינו מרשים במיוחד הרי כשנכנסים פנימה עומדים מול קיר פסיפס ענק

ותמונה עם הדוגמנית שלנו שמעט התאוששה



כשמתקרבים לקיר רואים שהפסיפס מורכב כולו מרצועות של קומיקס של חבורת Peanuts





הסתובבנו במוזיאון כשעתיים, ראינו את התצוגות השונות הקשורות לחייו של יוצר חבורת Peanuts - צ'רלס מ. שולץ. ראינו תצוגה של המסע של סנופי לחלל במסגרת אחת ממשימות נאסא (כולל בול המציין את האירוע) ועוד ועוד פריטים שונים ומשונים המלמדים על היוצר ועל גלגוליה השונים של יצירתו.


המוזיאון כולל גם חדר יצירה בו ניתנת לילדים הזדמנות ללמוד איך לצייר את הדמויות או לצייר וליצור בצורה חופשית.


לאחר הסתובבות במוזיאון ומספר צילומים בגן הקטן המקיף אותו:






עשינו את דרכנו החוצה לא לפני שהכנסנו פני למכונה ושילמנו דולר כדי שישנה צורתו ויציג את דמותו של סנופי.
(תמונה ייתכן ותועלה בהמשך).


חצינו את המגרש עליו עומד בניין המוזיאון והגענו לזירת ההחלקה על הקרח שהינה חלק מהמורשת של מר שולץ.


הזירה לא משכה אותנו אבל ישנה גם חנות מזכרות - כל מה שדמיינתם עם סנופי עליו ויותר! הסתובבנו והתלבטנו במשך כ-20 דקות ובסוף נפל הפור על מתנות של מדבקות סנופי לשירה ויערה.


יצאנו מההמוזיאון ושמנו פעמינו לכיוון קליסטוגה לראות גייזר. הדרך בין לבין היא בכבישים קטנים בהם נתיב אחד בכל כיוון. הנוף הוא נוף גבעות חקלאי. הדרך לקחה לנו יותר מהמצופה בשל פספוס הפנייה לגייזר עצמו מה שגרם לצורך בסיבוב פרסה נוסף לו אנו כבר רגילות. :-)


הכניסה לגייזר כרוכה בעלות של כ-$16 למבוגר ו-$8 לילד עד גיל 16. מכירת הכרטיסים מתבצעת בחנות מזכרות בכדי לנסות ולגרום לך להוציא עוד כסף. כשהגענו לקופה המוכרת הייתה מאוד לא נעימה ורמתה לקחת עבור נטע מחיר של מבוגר. נהגתי באדיבות ובתקיפות והבהרתי שמדובר בבת מצווה ושיש לנו את הדרכון שיכול להוכיח זאת. הכרטיס של נטע נקנה במחיר הנוער אבל לא שמענו מילת או אפילו טון התנצלות מהמוכרת/קופאית.


יוצאים מהצריף שמשמש את חנות המזכרות/דוכן הכרטיסים ומגיעים לרחבה לא מרשימה שבאמצעה בריכה טבעית קטנה. למזלנו לאחר שתי דקות הגייזר התפרץ:








מדובר בהתפרצות בלחץ של מים ומעט קיטור. ההתפרצות נמשכה מספר דקות אך ממש לא הרשימה אותנו - המקום עצמו נראה עלוב והסילון האחד אינו מותיר רושם אמיתי לאחר שראינו את הפעילות התרמית בלאסן.


הסתכלנו מסביב עוד מספר דקות ומצאנו את השלט הבא:


מה שסגר לנו מעגל של יום טיול זה.


יצאנו מהמקום (מעבר נוסף בחנות המזכרות) והתחלנו ליסוע כשתוכניתנו היא להגיע לפאלו-אלטו הערב.


למרות שהדרך אינה ארוכה היא עוברת במרכזי אוכלוסיה ולכן לוקחת זמן רב יחסית. לאורך הדרך עצרנו ב-starbucks  לנשנוש והתרעננות. זו הייתה ההיכרות הראשונה של נטע עם סטארבקס - רגע גאה מאוד לדודה. :-)


לאחר התאוששות קצרה חזרנו לדרך והמשכנו ליסוע בנעימים כולל עצירה בנקודת תצפית ממש ליד אחד ממחלפי הענק של איזור המפרץ



הנסיעה המשיכה ליד ברקלי ואח"כ בתוך סן פרנסיסקו (על הכבישים המהירים). הכל גם כשעמוס מתנהל בסדר מופתי, נותנים למכוניות להשתלב בתנועה ואף אחד לא נוסע על מסלול התחבורה הציבורית (3 אנשים ומעלה ואוטובוסים) תחת איום של קנס של $250.


לאחר שעברנו את כל המפרץ הגענו למנוחה ולנחלה בבית של אריאל וליאת.


היה מפגש משפחתי מרגש אליו הצטרפו גם ההורים של ליאת ואחיה ומשפחתו. הייתה ארוחת ערב נפלאה והילדים מאוד נהנו. נטע גם נהנתה והצטרפה לכל דוברי האנגלית בפעילויות השונות. :-)


מפאת חוסר מקום הזמנתי לי ולנטע מקום במוטל קרוב ללילה - motel6 בסאניוויל. מסתבר שעל צומת אחד יש שני מוטלים כאלה. :-)


אנחנו הזמנו את הזול יותר ($45 ללילה) ואף שהסביבה לא הייתה נהדרת השירות של הבחור בדלפק הקבלה היה אדיב ולבבי ושתינו ישנו בלא הפרעה.